הסיפור המוזר על האולסטאר שלא היה

פול מילסאפ, הפאוור פורוורד של היוטה ג'אז,  בנוי כמו גיבור של סרט אקשן. איזה סוג של רוקי. הרעים מרביצים לו והוא סופג וסופג, אבל בסוף - בשאיפה - הוא מנצח.

כמו כל הגיבורים האמיתיים, גם מילסאפ מגיע מחור - נולד במונרו לואיזיאנה, שיחק במכללות בלואיזיאנה טק ונבחר ע"י יוטה (אגב, בשנה שבה מילסאפ נולד יוטה בחרה פאוור פורוורד שנולד בלואיזיאנה ושיחק בלואיזיאנה טק. אחד, קארל מאלון)  בשנתיים הראשונות קיבל מעט דקות יחסית, כמחליף של קרלוס בוזר שהגיע ליוטה על תקן הבטחה. בעונה השלישית בוזר עשה את מה שהוא עושה הכי טוב ונפצע. מילסאפ קיבל פתאום ל-38 משחקים הזדמנות לפתוח בחמישייה והחזיר עם ממוצעים של 16 נקודות ו-10 ריבאונדים. הליגה כמובן רעשה וגעשה, כשקשרה ה-מ-ו-ן קבוצות לשם של קרלוס בוזר, אבל דווקא יוטה שמרה אמונים לפורוורד הבוגדני. מילסאפ קיבל את הכאפה ורצה לעבור. פורטלנד הניחו לו חוזה יפה מתחת לאף, ומילסאפ חתם עליו בשמחה, אבל יוטה - שהחזיקה בזכויות ההשוואה של השחקן - השוותה את החוזה. מילסאפ קיבל כאפה נוספת.

בעונה שעברה - עונת חוזה לבוזר - מילסאפ ראה פחות דקות והמספרים ירדו בהתאם. הוא המשיך להוריד את הראש בפני הרעים וידע שהנקמה שלו עוד תגיע. בוזר אף פעם לא התאפיין בלויאליות גבוהה, ובמהלך השנתיים האחרונות אף הביע את רצונו לשחק במיאמי. מילסאפ ישב על הספסל וחשק שיניים. נתן את התרומה מתי שקיבל דקות וחיכה. בקיץ קרלוס בוזר עבר לשיקאגו. את צעקות השמחה של מילסאפ היה אפשר לשמוע עד לישראל. סוף סוף ההזדמנות שלו להפוך לאול-סטאר שהוא באמת.

את הליגה מילסאפ פתח בסערה, ממוצע של 21.5 נקודות למשחק, יחד עם 9.5 ריבאונדים ב-58% מהשדה בשנים-עשר המשחקים הראשונים בליגה, כולל תצוגה מרהיבה של 46 נקודות כולל 3 שלשות שכפו הארכה וסחבו את יוטה לניצחון במיאמי. ואז התפרסמו שמות המועמדים לאול-סטאר, הם כללו שחקנים כמו רון ארטסט (פחות מ-8 נקודות ב-38% מהשדה) או הידו טורקוגלו (9.5 נקודות למשחק) אבל הם לא כללו את מילסאפ. עוד אגרוף לפרצוף מהרעים.

מילסאפ ימשיך לעבוד קשה. הוא יודע שהרעים לקחו עוד סיבוב, אבל הם עוד לא הפילו אותו עם נוק אאוט. הוא ימשיך לעבוד קשה כי זה הדבר היחידי שהוא יודע לעשות. זה מה שמחזיק אותו. עבודה קשה, והידיעה שהטובים בסוף מנצחים.