מד מן

והפעם דווקא לא בהקשר של חנות הבגדים או תחנת הרדיו אלא תוכנית הטלוויזיה ובפרספקטיבה קטנה יותר - בלוג על תוכנית הטלוויזיה.

כבר כמה שבועות שאני עוקב אחרי הבלוג (הנהדר) של גדי להב בוואלה! שעוקב אחרי העונה החמישית של מד מן. מה שיפה בסדרה הזו הוא שתמיד יש בה עוד ועוד רבדים שאפשר לגלות. ככה שכל פעם אחרי קריאת הטור שלו אני מצד אחד מלא בתובנות חדשות על הפרק ומצד שני יש לי המון מה להגיד, אז אני אנסה להתחיל מסורת - להגיב על הפוסט שלו עם נקודות שאני חושב שהן משמעותיות. למען הנוחות שלכם בקריאה אני אבנה את זה לפי אותו מבנה שגדי מתווה אצלו בבלוג ואם יהיה לי מה להוסיף - אוסף בסיום הפוסט.

הנושא בפרק הוא כמובן מעבר בין דורות. הקמפיין של מייגן מדבר על מעבר מדור לדור ומתווה את הדרך לכל ההתרחשויות בו, אנחנו נחשפים לדמויות שלא ראינו הרבה זמן (גלן, למשל, או אשתו לשעבר של רוג'ר) ולכאלו שלא ראינו עד כה בכלל (הוריה של מייגן), ונחשפים למתח שעד כה נשמר על אש קטנה בין אביה של מייגן לדון.

פגי

בין פגי לאימה ישנו הבדל גדול בתפיסת המשפחה. אייב לא מודע לכך שלפגי יש ילד, ואמה שופטת אותה בחומרה על התנהגותה ה'מופקרת' שמזמינה אליה גבר הביתה מבלי למסד את הנישואים. כמו שגבר עלום (אמה של פגי לא יודעת מי האבא של התינוק) 'התאמן' על פגי והכניס אותה להריון והלך להקים משפחה עם מישהי אחרת, כך גם אייב 'יתאמן' על פגי בהקמת בית וילך בסופו של דבר להתחתן עם מישהי אחרת. 

בנקודה אחרת פגי משמשת פתאום כדמות הורית. אמנם היא צעירה, אך היא משמשת כחונכת למייגן (ודון אמר לה בפרק הסיום של העונה הקודמת ש'היא מעריצה אותך') פגי למעשה הופכת להיות דמות ביניים - מצד אחד מקבלת את הסימפטיה והאהדה מג'ואן (בניגוד לאמה האמיתית שלא מפרגנת ומתנכרת אליה) ומצד שני מעניקה את האהבה והתמיכה למייגן (בניגוד לניכור לילד הביולוגי שלה), אבל המשפט שהיא אומרת למייגן שזוהי נקודת השיא של העבודה הזו שותלת ספק בליבה של מייגן - ספק שרק ילובה בהמשך על ידי אביה.

מייגן

מייגן היא הילדה הקטנה של המשפחה. הנקודה הזו חוזרת פעמים רבות במהלך הפרק, ומודגשת על ידי כמה נקודות: היא מקבלת את ההכוונה של פגי, אנחנו נחשפים לראשונה להוריה (ובעיקר לאביה - אימה מתנהלת בצורה חסרת אחריות וכאשר הן יוצאות לשופינג הן נראות כחברות ולא כשלוש דורות של אותה המשפחה. מייגן גם מדגישה את זה על ידי אמירתה שהיא ואימה בתחרות על תשומת ליבו של דון) ובנוסף אנחנו יכולים לראות מעין 'גאווה הורית' של דון בה כאשר היא מציעה את הפרסומת להיינץ ולמעשה מצילה את הקמפיין. יש לנו גם רמיזה על כך על ידי האמירה של הלקוח כשהוא אומר: זה העתיד, זה מה שרציתי. עם זאת הוא אומר זאת כאשר דון מציג לו את הרעיון ולא בטוח בכלל שאם באמת העתיד - מייגן - הייתה מציעה לו את הרעיון הוא היה משתכנע באותה הקלות.

צריך גם לשים לב לעוד שני דברים. אביה מביע בפניה אכזבה ולכן מדבר איתה באנגלית, כיוון שהיא השתנתה לו והפכה מהבת הקטנה והצרפתיה שלו לניו יורקרית אמיתית, אפשר ממש להרגיש את הבוז כשהוא מדבר איתה באנגלית במבטא שלו. 

אבל אפשר לראות שהוא נוגע בה בנקודה רגישה כשהוא מדבר על העובדה שהיא לא עושה מה שהיא רצתה לעשות. מייגן כבר דיברה עם דון בעבר על רעיון לעזוב את הסוכנות, והאנטי-קליימקס שנשקף ממנה אחרי הקמפיין המוצלח להיינץ היה נקודה נוספת שראינו. 

דון

זה המקום להתייחס רגע לדון. דון מתפקד במהלך רוב הפרק בתור המבוגר האחראי. הוא מתגאה במייגן על הקמפיין, וכשסאלי מתלבשת ומתאפרת מעבר לגילה (עם בגדים ובהכוונתן של מייגן ואימה) הוא יודע לשים אותה במקום ומצד שני גם לפייס אותה. 

ועדיין, במעמד קבלת הפרס דון מקבל מכה מאביו של קן, כאשר הוא מבין שהמכתב שלו - שנכתב ונשלח מגחמה רגעית, כמו ילד ששובר את הכלים - משחק כנגדו. דון מגיע לסוף הפרק עם התובנה שלמרות שהיום הוא בפאזה אחרת, מה שהוא עשה בעבר כבר לא יכול להסלח לו, בגלל שהוא עשה זאת כאדם בוגר.

סאלי

כמו ילדים רבים סאלי נמצאת במקום שבו היא רוצה להרגיש מבוגרת, ובפרק הזה היא מקבלת לא מעט חיזוקים להתנהגות הזו - האופן שבו היא התמודדה עם הפציעה של פאולין (ובניגוד לכך - האופן שבו היא מסתירה את האופן בו היא נפצעה), הצורה בה התלבשה לנשף (והתעקשה על לבוא), שתיית הקוקטייל, הניסיון לאכילת הדג הויתור על הפרס לטובת אביה וכו'. גם ההתייחסות שלה לגלן עושה רושם של מערכת יחסים ראשונה. 

לא סתם הדמות שלה משודכת לרוג'ר בדייט - הילדה שמנסה להכנס לעולם המבוגרים לעומת המבוגר שמסרב להפסיק להיות ילד. אגב רוג'ר - הוא עושה תהליך של התבגרות והתפכחות דווקא על ידי החזרה להיות ילד, ויש עניין לא פתור מסביב למשחק האליפות ההיא מ1919 ואביו, אני משער שנמשיך לראות את העניין הזה מוזכר בהמשך. בכל אופן ישנה קוטביות בין איך שהוא מתייחס לאשתו לשעבר לבין הרומן המהיר עם מארי, אמה של מייגן.

ובקטנות:

• הקונטקסט שגדי להב נותן לשירלי טמפל מבהיר את זה. צריך גם לזכור שסאלי מזמינה קוקטייל שירלי טמפל, אבל רק טועמת ממנו ולא מסיימת אותו - כמשל על הילדה שמנסה להכנס לעולם המבוגרים, אבל לא מוכנה להכנס אליו עד הסוף
• מדי פעם מת'יו ויינר שולח עקיצות לעולם העכשווי, פעם זה היה ע"י כניסה באביו של מיט רומני והפעם זה היה בירידה קלה על שנות ה-90.
• פיט לא מופיע הרבה בפרק הזה, אבל האופן שבו הוא מדגים לאמיל (אביה של מייגן) את עבודתו היא סצינת מאסטרפיס, לא פחות.
• אמיל, אגב, סופג לא מעט השפלה מאנשי הפרסום - רוג'ר הולך עם האישה שלו, דון עם הבת שלו ופיט משתיק אותו, בעוד הוא לא מצליח למכור את הספר שלו לאף מו"ל. את התסכול שלו הוא מוציא על המטרה הנוחה ביותר - מייגן.