וואו. כל כך הרבה הקשרים ומחוות היו בפרק הזה שאני לא יודע איפה להתחיל בכלל. כנראה שההתחלה היא באמת במונולוג המסכם של דון דרייפר בסוף פרק 10. כל חברה מוגדרת על ידי הרגע שבו החתימה חברת מכוניות. יגואר מגדירה מעתה את SCDP, וזה אומר כל כך הרבה.
אגב, הפוסט של גדי להב עוד לא עלה, אין לי מושג למה, אבל בינתיים אתם יכולים לקרוא כאן, כאן ולהשתתף בדיונים פה. יש כל כך הרבה מה לומר על הפרק הזה שזה לא יספיק.
כל הפרק הזה הוא סביב נושא שליטה, המוכר של יגואר שיודע שSCDP יעשו מה שאפשר כדי להנחית את החשבון, פיט שמתמרן את יתר השותפים, ורב עם טרודי לגבי השליטה בבית והמעבר לעיר, ליין שהמעילה הוציאה אותו משליטה עוד בפרק הקודם, פגי ומייגן שמנסות להחזיר את השליטה לחייהן (כל אחת בנפרד) ודון - שמאבד שליטה בחברה ובפגי, ומנסה להחזיק בשליטה על מייגן.
ג'ואן
פתאום קפץ לי דווקא משפט של בטי מפרק באחת העונות הראשונות (עונה 1 אפילו, לדעתי) "כל עוד גברים מסתכלים עליי ככה, I'm earning my keep". ג'ואן למעשה עזרה להנחית את החשבון, על ידי מכירת הגוף שלה, הגוף שלה שווה חמישה אחוזים מהחברה, במקרה הזה. הכל כבר נאמר עליה, ועל ההחלטה שהיא עשתה, אבל מה שמדהים בסדרה הזו זה שגם הדברים שלא אומרים - למשל השמלות שג'ואן לובשת - אומרים המון (עליתי על ההדפס המנומר, פספסתי לגמרי את השאר)
פגי
פגי מקבלת שליטה על כל התיקים למעט יגואר. לכאורה זה אמור להיות התגשמות חלום עבורה, אבל היא מרגישה נטושה בצד. מה שהיא לא יכולה להשיג זה הדבר היחיד שהיא רוצה, וזה גורם לה להסתכל לצדדים. לא במקרה השיחה עם פרדי ראמסן - אחד שיודע דבר או שניים על אובדן שליטה - גורמת לה לחפש את הדרך שלה ולהוכיח את ערכה. 19,000 דולר לשנה - פעם וחצי מג'ואן - הם רק מספר. לא סתם טדי צ'ו כותב Copy chief למעלה, לפני המספר. אגב, דון הבטיח לפגי בזמנו שאם היא לא תבוא הוא יבלה את שארית חייו בנסיונות לשכור אותה מחדש. האם זה באמת יקרה?
פיט
כשקן ויתר על יגואר, פיט המשיך לנסות ובסוף הצליח לגרום לזה לקרות. החשבון הוא עכשיו שלו לא פחות ממה שהוא של דרייפר, וזה לא מובן מאליו עבורו. הוא מרגיש בטוח יותר בעצמו ולכן גם דורש דירה בעיר. כמו שיש לדון, כמו שיש לחבר מהרכבת, שאת אשתו הוא רוצה. אגב. בדיוק לפני עונה, בפרק העשירי בעונה הרביעית (בפועל הפרק הנוכחי הוא פרק 10, כיוון שהפרק הראשון הוא כפול) פיט נאלץ להתכופף ולוותר על חשבון כיוון שדון הכריח אותו. כעת מאזני הכוחות התהפכו. ודון הוא זה שהפסיד.
דון
בפרק הקודם דון השתכר, אחרי הרבה זמן שלא ראינו אותו ככה. בפרק הזה הוא ממשיך באובדן השליטה על מערכת היחסים שלו - כשהוא מגלה שמייגן רוצה לעזוב לשלושה חודשים בשביל הצגה. הוא מגלה שהשותפים למשרד לקחו את ההחלטה על ג'ואן למרות ההתנגדות הנחרצת שלו, הוא מגיע באיחור לג'ואן (למרות שהיא לא אומרת לו כלום) ומופתע לראות אותה למחרת בפגישת השותפים (כלומר לתפיסתו גם היא הלכה נגד עצתו), הוא נרדם בעת העבודה על הקמפיין ליגואר וכשהוא מתעורר כולם צוחקים עליו, והכי גרוע - הוא מאבד את פגי לטדי צ'ו.
הסצינה הזו תהיה אחת הזכורות. דון יושב על הספה שהוא שכב עליה עם מייגן יום קודם, פגי מסתכלת עליו מלמעלה - פיזית ומטאפורית - הוא עובר משעשוע לעלבון לזעם ולהשלמה עצובה בתוך דקות. למרות שפגי לא מודעת לכל הקמפיין של יגואר העזיבה שלה היא גם העזיבה של ערכי המוסר של החברה.
בקטנות
- פיט מגיש את הרעיון לג'ואן ומנהל איתה את המו"מ, ליין בא וכביכול מנסה לתמוך בה ומציע לה את רעיון השותפות. דון מגיע ומנסה להניא אותה - איפה לעזאזל רוג'ר סטרלינג? האם הוא מתנהג כמו ילד קטן וכועס?
- מייקל מתעב את דון וחושק במייגן. זה סימן שני לתסביך אדיפוס שאני רואה בסדרה, אחרי זה של פיט עם רוג'ר (שמושלך על הבחור מהרכבת). מבחינת מייקל הסלוגן שהוא נתן לדון הוא ההוכחה שלו להתעלות עליו.
- החבל מתהדק סביב הצוואר של ליין פרייס, הפעם הוא הצליח להתחמק כשהוא הוריד את ג'ואן מהרעיון של מענק כספי, אבל האם המעילה שלו לא תתגלה?
- יהיה מעניין לראות את הקמפיין הראשון שבו דון ופגי יתחרו ראש בראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה